זואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
זה אני?
מניחים כי זיהוי עצמי במראה מראה על תפיסת ה"אני". תהליך כזה מתרחש בילדים בגיל 2-3 שנים והשאלה אם הוא קיים גם בבעלי חיים
מדוע עולה השאלה "מי במראה"?
ההשתקפות הפיסיקלית היא מדוייקת - מה שרואים כאן במים מדויק למה שמעל למים עד כי קשה לראות איפה נגמרת המציאות ומתחילה ההשתקפות
להבדיל מההשתקפות הפיסיקלית המדוייקת, ההשתקפות המנטלית יכולה להיות שונה מהמציאות - כלומר מה שאנו רואים במראה הוא הדימוי שלנו שלא בהכרח אמיתי. למשל, באיור אנו רואים בחורה חולה באנורקסיה שהיא צנומה וגופה גווע ברעב, אך הדימוי העצמי שלה, כמו גם תפיסתה את דמותה במראה היא שגופה שמן.
כך עלה הרעיון לבדוק מה בעלי חיים חושבים על מה שהם רואים במראה
שלבי הזיהוי העצמי במראה בבעלי חיים
א. התעלמות (תפיסה של ההשתקפות כחלק מהרקע)
ב. זיהוי כישות אחרת (ובעקבות כך עימות)
ג. מגע עם ההשתקפות
ד. מבחן הסימן (זיהוי עצמי בהשתקפות)
א. התעלמות
פלמינגו חיים בלהקות ענק של עשרות ומאות אלפי פרטים. כאשר מניחים מולם מראה הם רואים את השתקפותם כחלק מהאלפים שמסביב (אין כל מרכיב של זיהוי עצמי)
ג. יצירת מגע עם ההשתקפות
מהשלבים של ההתעלמות או זיהוי כישות אחרת (כמו בתמונה שמימין(?) בא המעבר ליצירת מגע עם ההשתקפות (התמונה משמאל)
סיכום: מי זה במראה?
תחילה מצאו כי קופי האדם מזהים את עצמם. אחר התברר כי לא כל השימפנזים והגורילות עוברים את מבחן הסימן. התברר כי לניסיון בחשיפה למראה יש חשיבות רבה. כך, ילדים בארצות בהן אין חשיפה למראות (קניה, פיג'י) ילדים בני 3 לא זיהו עצמם במראה. לעומת זאת גורילה שגודלה בבית ונחשפה למראות מזהה עצמה מיידית (הקישור שלהלן).
עבודות מאוחרות מציעות כי בעלי חיים רבים, למשל דגים ואפילו נמלים מזהים את עצמם במראה. מאלה הסיקו כי זיהוי עצמי והבדלת עצמך מאחרים אינם בהכרח סימן למודעות עצמית ולתפיסת האני.
אבל... לקחו קבוצה של שימפנזים וחילקו אותם לכאלה שמזהים את עצמם במראה וכאלה שלא מזהים את עצמם (מבחן הסימן). עתה ערכו לכל השימפנזים מבחנים שונים שמעידים על אינטליגנציה ומצאו כי מי שזיהו את עצמם במראה הצליחו יותר במבחני האינטליגנציה. לכן מניחים שיש קשר מסויים בין זיהוי עצמי במראה למישכל.
יצירת קשר
לשאלות והזמנת הרצאות בנושאים שונים אודות בעלי חיים
ניתן לפנות אל פרופסור דוד עילם, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
03-6406471
