זואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
האם בעלי חיים צוחקים, אוהבים, מתאבלים ומקנאים?
רגשות בבעלי חיים
צ'ארלס דרווין, טען כי בעלי חיים, כמו בני אדם, מביעים תחושות של הנאה וכאב, שמחה ואומללות
(תרגום חופשי מספרו The expression of the emotions in man and animals)
בחלק זה נתאר רגשות בבעלי חיים והדרך למדוד אותן
חוכמת ההמון
שאלו עשרות ומאות בני-אדם שמגדלים בעלי חיים (המספרים בשורה עליונה בטבלה) אם הם יכולים לזהות רגשות שונים אצל חיות המחמד שלהם. כפי שרואים בטבלה, אחוזים גבוהים זיהו את הרגשות השונים. ואולם, כשמנסים לבסס תחושות כאלה באופן מדעי יש קושי רב ועל כך נעמוד בדף זה של האתר.
חוכמת המדענים
איך ניתן לחקור רגשות בבעלי חיים?
מנגנון הרגשות:
האם המנגנון זהה בנו ובבעלי חיים?
תפקיד הרגשות:
האם יש להם אותו תפקיד גם בבעלי חיים?
צחוק צחוק...
האם המנגנון זהה בנו ובבעלי חיים?
מריה דייויס-רוס חקרה קולות צחוק בתינוקות אנושיים בהשוואה לקולות דומים של שימפנזים ואורנגאוטנים ומצאה דימיון רב ביניהם מבחינת הנסיבות: הם סימן למשחק וחדווה!
כפי שאנו יודעים, בתינוקות אנושיים צחוק מתפתח קודם בתגובה לדגדוג, ורק אחר כך בתגובה לגירוי מנטלי, כלומר בתגובה לבדיחה או פרצוף מצחיק. בסרטון רואים מה קורה כשמדגדגים סוריקטה.
איך גילו שבעלי חיים צוחקים?
החוקר Jaak Panksepp מצא כי חולדות שמשחקות משמיעת קולות שאנו איננו יכולים לשמוע (גבוהים מדי ונשמעים רק עם מכשיר מיוחד). מאוחר יותר הוא מצא כי כשמדגדגים חולדות הן משמיעות אותם קולות וטען כי זה מקביל לצורה הראשונית של צחוק אנושי שמופיע בתגובה לדגדוג. תחילה דחו את הצעתו, אך לבסוף הכירו בצדקתו וכמו שראינו עם הסוריקטה, כולם החלו לדגדג בעלי חיים בתקווה שיצחקו. בקישור מתאר Panksepp את עבודתו עם חולדות צוחקות.
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה זֹּאת אַהֲבָה?
האם יש אהבה בבעלי חיים? (כן!)
נסביר תחילה מה היא אהבה בבני אדם ומה המרכיבים שלה, ואחר נראה מהם שורשיה בבעלי חיים וכיצד גילו בבעלי חיים את "הורמון האהבה"
אינטימיות, תשוקה, מחוייבות
בבני אדם הוצע שיש שלושה מרכיבים לאהבה. לא תמיד מתקיימים כולם; לפעמים יש רק אחד - כך נוצרים כל המצבים שמתוארים בטבלה הבאה:
אינטימיות ומחוייבות בעולם החי
בעלי חיים מקיימים קשרים ארוכי טווח, צדים יחד, גרים יחד ומגדלים יחד צאצאים. כל אלה מחייבים אינטימיות ומחוייבות.
בתמונה זוג פינגווינים שמקיימים חיים מונוגמיים. כאשר הם דוגרים ומגדלים גוזלים, אחד נשאר בקן בעוד השני יוצא לשחר למזון עבורו ועבור הצאצאים.
תשוקה בבעלי חיים
האריה והלביאה מזדווגים עשרות פעמים ביממה כאשר הלביאה מיוחמת. אמנם כל הזדווגות קצרה (15 שניות בערך) - אבל עשרות פעמים ביממה...
אכן מלך ומלכה!
האם לאהבה בבני האדם יש שורשים בהתנהגות בעלי-חיים?
התשובה: כן!
מניחים כי כל צורות האהבה התפתחו מאהבתם של הורים לצאצאיהם.
חמידות
כבר מראשית חקר בעלי החיים (אתולוגיה) הוצע כי מאפייני המראה של תינוקות וגורים מעורר רגשות הוריים. מאפייני המראה הם:
• ראש גדול ביחס לגוף
• עיניים גדולות ועגולות
• מצח זקור
• לסתות קטנות
• פנים מעוגלות
לצירוף תכונות אלה קוראים חמידות, וניתן לראותו בתמונה. חמידות עובדת גם כלפי מינים אחרים כמו שניתן לראות בקישור שלהן.
איך התגלה במכרסמים הבסיס לחיי הרגש שלנו (ושלהם)
הורמון האהבה (אוקסיטוצין)
נברנים (המכרסמים שבתמונה) כוללים מינים רבים כאשר לכל מין דגם זוגיות שונה: ממונוגמיה ועד פוליגמיה. מה שקובע את עוצמת הקשר הזוגי הוא ההורמון 'אוקסיטוצין' - ככל שרמת ההורמון גבוהה במין מסויים, הקשר הזוגי במין זה חזק יותר ויש הפגנת רגשות חזקה יותר זה כלפי זו.
מחקרים מאוחרים יותר גילו כי ההשפעה של אוקסיטוצין בבני אדם זהה לזו שנמצאה בנברנים!
כיום אוקסיטוצין מופק גם באופן מסחרי וניתן לקנות אותו ברשת. הסוחרים שמוכרים אותו ממליצים להתיז על עצמך מעט אוקסיטוצין כדי ליצור סביבה אוהדת בבמקרים הבאים: למנהלים שצריכים להעביר החלטות קשת; לאנשי מכירות שצריכים לשכנע לקוחות; לגברים ונשים לפני דייט...
לסיכום: בין בעלי חיים לבני אדם יש דימיון גם במנגנון וגם בתפקיד של רגשות אהבה.
מהי אהבה בבעלי חיים?
אהבה אינה עונה על ההגדרה של רגש בסיסי הנתפס כתגובה למשהו חיצוני (למשל פחד, זעם) – אהבה יכולה לצמוח מעצמה ללא גירוי חיצוני מודע.
אנו בני האדם מתקשים להגדיר מהי אהבה,
לא פעם אנו מתקשים לזהות את רגע כינונה ואת עוצמתה, או מחפשים סימנים לקיומה ותיקופה.
עם זאת אנו מכירים ולא מתכחשים
לקיומה ולכוחה.
מדוע שלא נחיל הכרה זו גם על אהבה בבעלי חיים?
תודעת מוות בבעלי חיים
האם בעלי חיים מתאבלים?
מתי ניתן לומר שהם מתאבלים?
נראה שיש שתי דרישות לכך
האם הם מבינים את סופיות המוות?
מתי בעלי חיים מבינים שהאחר מת ומה נדרש לכך
נראה כי כמידת הקירבה מידת ההשלמה עם המוות
האם בעלי חיים מתאבדים?
האם יש מקרים שתיארו התאבדות בבעלי חיים
נסביר מדוע קשה להניח כי בעלי חיים מתאבדים
התנאים להתאבלות
החוקרת ברברה קינג הגדירה שני תנאים הכרחיים להתאבלות בבעלי חיים :
1. חיים משותפים קודם למות בת/בן המשפחה
2. שינוי משמעותי בהתנהגות הקרובות/קרובים לאחר המוות של בת/בן המשפחה
לכן: כמידת הקירבה כך עוצמת ההתאבלות
האם בעלי חיים מתאבלים?
בבעלי חיים רבים ושונים רואים שינוי ההתנהגותי שחל לאחר מות בת/בן משפחה (ג'ירפות, דולפינים, פילים, שימפנזים, אווזים, דובים, אריות-ים, איילים, ועוד). ההתנהגות מתבטאת קודם כל במגע או התקהלות מסביב לפגר, יחד עם התרגשות ובעקבות זאת גם שינוי בהתנהגות שנראה כהימנעות מהנאה והתבודדות. עם זאת, הפרשנות של התנהגות זו כאבל היא סובייקטיבית ואנתרופומורפית. חלק מהחוקרים אף מרחיקים לכת וטוענים כי בבעלי חיים יש "הלוויה". כך למשל, במין של עורבני שחי בבדידות או בזוגות יש התקהלות וצרחות של פרטים רבים מסביב לפגר, כפי שניתן לראות בקישור שלהלן. ואולם, זו התקהלות שמופיעה תכופות מול סכנה וספק אם זו ראויה להיקרא הלוויה; זו נראית יותר כהתרגשות אל מול מוות שמעיד על סכנה.
פלו ופלינט
דוגמה קיצונית להתאבלות
תיאור תצפית של חוקרת השימפנזים ג'יין גודאל
פלו הייתה שימפנזה מבוגרת ופלינט היה בן זקוניה. הוא עדיין היה קשור אליה ונהג לישון איתה ולהיות איתה כל העת. כאשר פלינט היה בן 10 הוא גילה את אימו מתה. הוא סירב לעזוב אותה. אחרי שהרחיקו אותו ממנה הוא סירב לאכול, התבודד, איבד את שמחת החיים שמאפיינת שימפנזים צעירים, וכעבור מספר שבועות חלה ומת.
כאן התקיימו שני התנאים שהגדירה ברברה קינג: היו חיים משותפים והיה שינוי בהתנהגות לאחר המוות של האם ולכן ניתן להגדיר את התנהגותו של פלינט כהתאבלות.
טקסי אבל
מופיעים בפילים, איילים, קופים, ומינים נוספים
פילים מגלים עניין רב בפילים מתים ואפילו בעצמות שלהם. ראשית, כאשר פרט מת הם נוהגים להישאר לידו לזמן ארוך. אם הם נתקלים בפגר של פיל, הם ניגשים אליו משתהים לידו ונוגעים בו בעדינות עם הרגליים או החדק. אם הם נתקלים בשלד של פיל הם חוזרים על ההתנהגות הזו, אך גם נוהגים להרים עצמות שונות מהשלד ולשאת אותן למרחק מסויים. התנהגות דומה או חלקים מהתנהגות זו נצפתה בבעלי חיים נוספים (למשל, ג'ירפות, גורילות).
גורילות ומוות
התנהגות דומה לשל הפילים
גורילות נוטות להימנע מקשר עם גורילות מקבוצה חברתית אחרת, וכשאינטראקציות בין קבוצות קורות, הן לרוב אלימות. קבוצת גורילות התאספה סביב גופת גורילה מקבוצה אחרת. הגורילות הביטו על הגופה ונגעו בה. חלקם, בעיקר הצעירים, הניחו יד על הגורילה המתה, סירקו את שיערה וליקקו אותה. טקסים כאלה תועדו גם בקונגו וברואנדה, וטקס הפרידה בכל המקרים היה זהה.
הבנה של סופיות המוות?
בבעלי חיים ניתן לראות אי-הכרה או אי-הבנה של סופיות המוות. אימהות במינים רבים של קופים נושאות את התינוק המת שלהן ימים רבים גם לאחר שגופו חסר החיים שמוט ומצחין. התנהגות זו נצפתה גם בלוויתנים ובג'ירפות.
קיומה של התנהגות דומה במינים כה שונים מעידה כי ככל הנראה זו תופעה כללית וכי לבעלי חיים אין הכרה או הבנה של סופיות המוות.
כמידת הקירבה מידת ההתאבלות
דוגמה להשפעה של מידת הקירבה היא ההתנהגות ההורית של קופי גונון ירוק (vervet monkeys) כמו אלה שבתמונה. הם חיים בקבוצות וכאשר "קוף ילד" משמיע קריאת מצוקה האם מיד מסתובבת לכיוונו בעוד שהאמהות האחרות מסתובבות לכיוון של האם של הילד. ברשותם של חוקרים שהקליטו קריאות מצוקה כאלה הייתה גם הקלטה של קוף ילד שמת מספר ימים קודם לכן. כאשר הם השמיעו את הקריאה, האמא שלו המשיכה בפעילות שלה ולא התייחסה לקריאה, בעוד שכל האמהות האחרות הסתובבו לכיוון האם.
כלומר, האם כבר יודעת שבנה מת, אבל האחרות עדיין לא יודעות זאת.
כך מידת הקירבה היא שהביאה להבנה המוקדמת יותר של האם על מותו של בנה בעוד שחברותיה טרם הבינו זאת.
האם בעלי חיים מתאבדים?
יש תיאורים כאלה בסרטים ובסיפורים אך התיאור היחיד שאמין הוא זה שמובא בתמונה והוא התרחש לפני כמאה שנים. קוף קפוצ'ין בגן חיות בעיר צ'סטר הידק חבל לגזע עץ, הכין לולאה בקצה השני של החבל, הניח את הלולאה סביב צווארו, וקפץ ותלה את עצמו למוות לעיני הצופים.
קשה להניח כי היה כאן מעשה מכוון וסביר יותר כי היה זה צירוף מקרים. קשה להאמין כי הקוף הבין את סופיות המוות ומשמעות מעשהו.
אף שאין תיאורים אמינים של התאבדות בבעלי חיים, סימני דיכאון שנראים כאובדן הרצון לחיות, כמו התיאור של פלו ופלינט, הם סימנים שדומים לאלה שניתן לראות בבני אדם קודם להתאבדותם.
קנאה ותחושת אי-צדק
בקישור שלמטה מוצג סרטון בו קופים מקבלים תגמול - או מלפפון או ענבים - את שניהם קופים אוהבים ואוכלים ברצון, אך הם מעדיפים את הענבים. כאשר הקוף הראשון מקבל מלפפון הוא אוכל אותו ברצון, אך כאשר הוא רואה שהשכן שלו מקבל ענבים, הוא מתחיל להשתולל בציפייה לקבל גם כן ענבים.
[אגב, בניסוי המקורי נקבות הפגינו קנאה עזה בהרבה מזו שהפגינו זכרים...]
ניסוי זה מעיד לכאורה על תחושת אי-צדק וקנאה בקופי קפוצ'ין בהם נערך ניסוי זה. ואולם, כאשר חזרו על הניסוי עם שימפנזים מצאו כי לשימפנזים לא אכפת לקבל תגמול נחות והציעו כי אצל שימפנזים עובד העיקרון של "נותנים - תיקח".
זו אם כן דוגמה למורכבות של הניסיון להכליל רגשות בבעלי חיים.
סיכום - רגשות
כפי שהציע דארווין, נראה שיש רגשות משותפים לבעלי חיים ולבני אדם, רגשות שנובעים ממוצאם המשותף. את הדימיון ברגשות ניתן לראות על פי תפקידם שדומה בבעלי חיים ובבני אדם, אך בכך גם מובלע שיש לא רק תפקיד משותף אלא גם דימיון במנגנון הרגשות כפי שנמצא בחלק מהמקרים שתיארתי.
יצירת קשר
לשאלות והזמנת הרצאות בנושאים שונים אודות בעלי חיים
ניתן לפנות אל פרופסור דוד עילם, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
03-6406471
